אלימות במשפחה היא אלימות המופנית כלפי "בן משפחה" כהגדרתו בחוק העונשין, על פי סעף 382(ב) כאשר מדובר בבן זוג, לרבות בן זוג לשעבר גרוש/ה , או ידוע בציבור, כמו כן כלפי קטין או חסר ישע מצד האחראי עליו. בהתאם לסעיף 382 (ג) מדובר בעבירה המוגדרת כפשע, כאשר העונש המקסימלי לצידה – הינו כפל העונש הקבוע בחוק – דהיינו עד 6 שנים מאסר בפועל.
האלימות בה עסקינן, היא בעלת פנים רבות, החל באלימות מילולית, הכוללת איומים, הטרדות והקנטות הבאים לידי ביטוי בפן הנפשי והן בפן הפיזי.
אלימות במשפחה הפכה בשנים האחרונות למכת מדינה. על פי דוחות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדובר בכ20- אלף תיקים שנפתחו בשנה החולפת בשל גילויי אלימות במשפחה, מספר דומה למספר התיקים שנפתחו במשטרה בשנים האחרונות.80% מהתיקים נפתחו בעקבות תלונות של נשים, ו20%- מהתיקים מבוססים על תלונות שהגישו גברים כנגד נשותיהם.
אלימות במשפחה הינה תופעה חמורה ביותר, אשר מתחילה לעיתים בסכסוך משפחתי, בהליך גירושין, בויכוח הכולל קללה ב"עידנא דריתחא", או דחיפה ויכולה להסתיים חלילה ברצח.
בפסיקה הרווחת בשנים האחרונות, התייחסו בתי המשפט בחומרה יתרה במקרי אלימות מילולית ואלימות פיזית, המתרחשים במסגרת חוק זה והושתו עונשים חמורים של מאסרים ממושכים בפועל – מאחורי סורג ובריח .
אפילו כשמדובר בתלונה שהוגשה כנגד אזרח נטול עבר פלילי, המשטרה מחויבת לחקור את המקרה ולעיתים קרובות מבוצע מעצר מיידי של 24 שעות, עד להבאת החשוד בפני שופט תורן.
במידה ונאספות די ראיות לביסוס החשדות , יחידת התביעות מגישה בדרך שבשגרה כתב אישום, בד בבד עם בקשה למעצר עד לתום ההליכים. לעיתים קרובות לא מתאפשר שיחרור לחלופת מעצר בטרם הינתן תסקיר מעצר כוללני, מטעם שירות המבחן – רשויות הרווחה, בתנאים מגבילים ובהרחקת העצור מהמתלוננת.
אלימות מילולית הפכה לאחד הקריטריונים המצדיקים מתן צו הרחקה, או צו הגנה בהתאם לחוק למניעת אלימות במשפחה בתחילה ניתן הצו על ידי שופט במעמד צד אחד ולאחר מספר ימים מתקיים הליך במעמד הצדדים וניתנת החלטה שיפוטית שכוחה יפה למספר חודשים, הכוללת בתוכה, איסור יצירת קשר, באופן ישיר או עקיף, איסור על מעקב או בילוש ותנאים מגבילים נוספים.
הבעיה העיקרית בנושא אלימות מילולית היא שבניגוד לאלימות פיזית בה סימני האלימות נראים לעין, ההוכחה בדבר קיום אלימות מילולית קשה הרבה יותר. רוב אירועי האלימות המילולית מתרחשים כאשר בני הזוג עצמם עדים להם, ולפיכך ההוכחה שלהם במקרים רבים היא בגדר מילה כנגד מילה.
כשמדובר בתיקים בהם חומר הראיות מבוסס על גירסא מול גרסא בלבד, שומה על הרשות החוקרת – לבסס את החשד ולערוך מספר פעולות חקירה נוספות, על מנת להשלים את הפאזל, ולמען הצורך לחתור לחקר האמת, לדוגמא: עריכת עימות בין הצדדים, איסוף עדויות משכנים ובני משפחה, תיעוד הודעות כתובות במכשירי הטלפון או ברשת האינטרנט.
קיימים מקרים רבים, בהם מדובר בתלונת שווא, או באמצעי לחץ, אשר בא לידי ביטוי כתוצר של סכסוך מתמשך בין בני הזוג, בו אחד מהם עושה שימוש גם בהגשת תלונה למשטרה, ללא כל ביסוס עובדתי, ללא תימוכין, ללא עילה או ראיות ולבסוף אף חוזר בו ומבקש מיוזמתו לבטל את התלונה.
במקרה זה, גם אם לא מוגש כתב אישום ותיק החקירה נסגר בעילה של חוסר ראיות, עלול להיווצר מצב בו חשוד נקי כפיים, ניזוק באופן מוחשי, עת הרישום המשטרתי מונע אפשרויות קידום במסגרת עבודתו, במידה ומועסק בגופים ממשלתיים- ציבוריים, אי קידום וקבלת דרגה בצבא, וייתכן כי תיק סגור זה, אף יהווה עבורו מכשול במגוון נושאים אחרים, כגון הנפקת ויזה לחו"ל וכדומה.
במקרים אלו, יש לעמוד על זכויות החשוד ולהגיש בקשה ליחידה החוקרת לצורך שינוי עילת סגירת התיק - בעילה של "חוסר אשמה" בה נמחק כל תיעוד רשמי גם במסוף המשטרתי.
במקרים הנמנים על עבירות האלימות במשפחה ישנה הצעת חוק המתעתדת לייעל ההליך על מנת לברור העוסקים בסוגייה החל מרגע הגשת התלונה – חוקרי משטרה המקצועיים בתחום האלימות במשפחה, עובדי רווחה וכלה בשופטי מעצר המתחמים בסוגייה ספציפית זו על כל הרגישות וההשלכות בה.
אמליץ בכל מקרה הקשור בסוגייה זו, לפנות לעורך דין המתמחה בתחום ולקבל ייעוץ מקצועי, כבר בתחילת ההליכים.
המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר כל אחריות.